מאז שאני זוכרת את עצמי חיכיתי כל שנה לפורים.
הייתי מדמיינת למה אתחפש השנה ומתחילה לאתר את הפריטים הכי מקוריים שירכיבו תחפושת מושלמת .
כל שנה בבית הספר השתתפתי בתחרות תחפושות, הייתי נועזת במיוחד והרעיונות שלי היו לרוב זוכים .
גם בתור מבוגרת, הייתי משקיעה ללא סוף בחיפוש של תחפושות מקוריות ואלמנטים מושקעים .ניר ואני היינו יוצאים למסיבות מדהימות ,רוקדים עד שעות מאוחרות בהחלט עד לא ידע .
אני אפילו זוכרת את עצמי על הבר בהזדמנויות מסוימות.
השנה החלטנו כבר ממש מזמן ללכת למסיבת פורים. שנשקיע קצת בעצמנו ונחגוג יחד .
שיירינו בייביסיטר מבעוד מועד .
והנה הערב הגיע.
אני מרדימה את התינוקת בחושך מוחלט במיטה שלנו.
ניר נכנס להעיר אותי . נרדמתי.
ב 21:30 בלילה ,מוצאת את עצמי מחפשת עם הפנס של הטלפון בחושך בארון כי אמי התינוקת ישנה בחדר , מה אני יכולה לשים על עצמי שיחשב כתחפושת.
בעוד פעוטה קטנה וילד הולכים אחריי ממקום למקום נרגשים כמעט כאילו הם אלה שיוצאים למסיבה.
עומדים צמודים אליי לרגל ומתבוננים על כל דבר שאני עושה. היא לוקחת את האיפור שלי ושמה על עצמה, הוא שם את הפאה שלי עליו, בינתיים ניר מתארגן תוך כדי שהוא מנסה ללכת על בהונות כאשר נאלץ כל רגע לצאת ולהכנס מהחדר שינה.
סופסוף מאורגנים. הבייביסיטר פה .
הפעוטה שלנו לא רוצה להפרד , אנחנו מנסים שוב להרגיע ,להסביר שתכף חוזרים .. מצליחים.
יוצאים.
אני יושבת מאחור כי הכסא של התינוקת מקדימה. ניר נוהג.
נוסעים שתי דקות.
כן ,יצאנו למסיבה במושב בבית העם.
נכנסים.
ולא מאמינים לתחושת ההקלה וההנאה.
סופסוף הוא ואני, בלי הסחות דעת.
אנחנו רוקדים , צוחקים, מדברים עם חברים.
לא מרגישים שהזמן עובר.
לא יושבים לרגע . רק רוקדים.
שיכורים מהכמה שעות שלנו יחד.
הזמן שלנו בלי הילדים הוא מועט.
ולרוב יש סיבות שמפריעות לו להתקיים.
אך כשאנחנו סופסוף זוכים לקצת זמן משלנו אנחנו מתמלאים באנרגיה חדשה מטעינה. ונזכרים מאיפה התחלנו את כל המסע.
לא תמיד זה חייב להיות כל מה שדיימנו. ולא תמיד זה חייב להיות זוהר ומושלם.
זו לא מסיבה בניו יורק, ואפילו לא בתל אביב.
אבל כשאנחנו על הרחבה , רוקדים ושוכחים לרגע את המשמימות והיום יום , באותו הרגע, זהו בהחלט המקום הכי מושלם עלי אדמות .
לילך שמול , אמא לשלושה, אישתו של ניר.
יועצת אמנות רב תחומית.
בלוגרית.
בואו לעקוב אחריי באינסטגרם
Lilach henig shmoul