בבוקר יום ראשון הרבה פעמים אני נתקפת בתחושות אשמה ומועקה.
מרגישה שלא הייתי מספיק סובלנית בסוף השבוע ואולי יותר מידי נזפתי בהם , שלא הייתי מספיק מכילה ושיכלתי לתת עוד קצת, שיכלתי להיות טובה יותר. ספר נהדר ומומלץ שקראתי שנכתב על ידי אדם שאני מאד מעריכה נקרא הקולות של עודד מבורך . בספר מתוארת מלחמת הקולות הפנימיים, הקול הזה שרוצה להיות אמא טובה יותר ומכילה יותר הקול ההוא שבכלל רוצה להיות רק לילך בלי יותר מידי אחריות , קול נוסף שמתפלא על הקול שרוצה להיות רק לילך ושופט אותה . אני מנסה להתבונן פנימה לנשום עמוק לאזור מלחמה זה. אני מקבלת את כולכם . מקבלת את הלילך שרוצה זמן לעצמה, מקבלת את לילך שרוצה להיות עם המשפחה אני גם מקבלת את הקול שתוקף אותי וגורם לי לחוש אשמה , שום דבר אף פעם לא מספיק טוב בשבילו. אבל אני אוהבת אותו ככה , הוא זה שדוחק בי להיות טובה יותר . אז אולי הרמוניה מוחלטת לא תהיה כאן ,ובכלל לשאוף לכזו נשמע לי מופרך. אבל קבלה עצמית כן תגיע,והרפייה גם אולי. בתמונות הם שוב לא מקשיבים לי ומשתוללים 🙃
שבוע טוב עם נשימה ואהבה לעצמנו .
alona art photography :
צילמה