כשניר היה בן 30 חגגנו לו יום הולדת ביוניברסל סטודיו אורלנדו, פארק שעשועים מטורף! אני הייתי אז בת 22 (!) אין מתקן שלא עלינו, גם למפחידים ביותר . אחריי יום שלם מחוץ למלון , יצאנו גם בערב , מלאי אנרגיה וכוחות. מתנה ליום הולדת קניתי לו יחד עם לירון גיסתי המקסימה לימים ,פלייסטיישן 3. היום ניר בן 42 ואני בת 34. ביום שבת היינו בלונה פארק , ואפילו על האנקונדה לא עליתי. כשחברה מנסה לתאם איתי בבר בתל אביב , אני רק מנסה למצוא דרך להניע אותה בעדינות לעבר בית הקפה הקרוב באזור השרון. פעם הייתי נלחמת בגוף שלי , הוא גם היה מסוגל לדברים אחרים, אבל גם אם לא היה מסוגל הייתי דוחקת בו עד הקצה , יוצאת למרות שעייפה קמה לעבודה אחריי לילה ארוך של ריקודים , עושה ספורט באופן שהכאיב ולחץ עליי . ובטח שלא אוכלת נכון . יש היאמרו שאולי הזדקנתי. ואולי זה נכון, אחריי 3 לידות ועם גידול ילדים קטנים אין ספק שהגוף מרגיש את השינויים . אבל דווקא , אני מרגישה , שעם השנים החכמתי והגעתי למקום שבו הגוף והנפש שלי הם מקדשי , אני רוצה לדאוג להם , להטיב איתם, לא לדחוק בהם, לאפשר להם מנוחה , לאפשר רגע מחשבה ובהירות. המון דברים השתנו מאז שהייתי בת 22 והייתי בסרטי אימה שלא נתנו לי לישון . והיום אני פשוט במקום שליו יותר , שלם יותר , ואני מאד שמחה ומודה על כך. יכול להיות שבעוד כמה שנים ישתנו הרצונות והצרכים שלי ואני אאפשר לעצמי את הגמישות הזו , אבל כרגע אני מודה שבירה באגנס ( בר שכונתי קטן ומתוק בהודש ) עם אדם אהוב לגמרי עושה לי את השבוע❣. לחיי ההתבגרות , ההבנה שלנו את עצמנו וההשלמה עם מה שאנחנו זקוקים לו עכשיו.
צילמה : alona art photography