הפוסט הזה לא הולך להיות על אזורים שאליהם כדאי לנסוע או המלצות לטיול. אם כי בוודאי שאשלב כמה המלצות שלי .
עיקרו של הפוסט יהיה פוסט אמיתי בלי צנזורה של טיול עם משפחה , ומשפחה מורחבת, על היפה שבו וגם על המאתגר .
כששקלנו לאן לנסוע בחופש של הילדים כבר הבנו שלפנינו יש אתגר . כל אחד אוהב משהו אחר , ועם תינוקת לא פשוט לנסוע למרחקים.
החופש האידיאלי עבורי הוא חופש של נסיעות ארוכות, נופים ירוקים , לישון כל לילה בB&B אחר ולא מוכר , אוהבת את ההרפתקאה והחוסר וודאות. אבל עם ילדים באוטו , זה יותר קשה. ניר מאד אוהב חופש בטן וגב אבל זה בכלל סיוט מבחינתי . והמשפחה המורחבת אוהבים מלון עם הכול כלול בלי יותר מידי סיבוכים.
אז חשבנו וחשבנו ובסוף החלטנו למצוא פשרה.
לקחנו כפר נופש עם פארק מים , שאפשר לצאת ממנו לטיולי כוכב יחסית לא רחוקים מאד ( הכול יחסי!) .
• ביום הראשון חזרנו מרוטים לגמרי .הטיסה קצרה אמנם , אבל הילדים שלנו לא ממש הילדים שיושבים בשקט בכסא ולא זזים ( לא בכלל הילדים שיושבים בכסא שלהם ולא זזים) וכך מצאנו את עצמנו מוציאים כל דבר אפשרי מהתיק למורת רוחן של הדיילות ושל כל מי שיושב מסביבנו. והופכים את המטוס לג'ימבורי.
וגם חייבת לומר שתמיד במצבים האלה , כל הילדים של כל מי שמסביב בדיוק באותו הרגע כל כך רגועים ושקטים ורק שלנו לא !
כשירדנו סופסוף מהטיסה , התחילו ריבים בין נעם למיכאלה מי ייקח את המזוודה.
ותוך כדי מחכים לעגלות של הבנות... ממש עייפים. וצריכים עדיין לקחת את הרכב... אחריי כל סיום הסידורים מגיעים לאוטו ושמים כסאות בטיחות . מנסים לחגור את מיכאלה.
מיכאלה מתחילה - אמא- תשים, לא- אבא , לא- סבא , לא -נעם.
מגיעים לחדרים.
אומר את האמת , היו שנים רבות שבחרנו לבזבז תקציב לא הגיוני ממש ממש לא הגיוני על לילות במלונות מטורפים, ועם השנים ובעיקר עם הילדים הבנו כמה התקציב הזה מיותר וכמה עדיף לנו ללכת למקומות פשוטים ולא לחוצים על יצירות אמנות ואזות ועוד בלובי.
אבל היחידה הזו באמת הפתיעה אותנו בפשטות שלה .
ובדיעבד, זה פשוט מושלם וככ מתאים עם ילדים .
פורקים הכול מהאוטו ותוך כדי פריקה- גשם. מבול. ובאוטו שלושה ילדים ישנים!!!
מוציאים אותם רטובים, מחליפים בגדים מהר מקלחות קצרות ולמיטה. אמצע הלילה. נושמים עמוק מחר. יום חדש!.
יום נוסף עבר לו בהמון סידורים ובקניות.
אבל בחציו השני, כיף בפארק המים .מיכאלה שוב ושוב עולה למתקני הילדים! והזמן טס וכבר ערב .
אוכלים יחד כולנו ברביקו בחוץ , משחקים. יום מושלם.
יום למחרת היום השני לטיול שלנו.
קמים בבוקר , מחליטים לצאת לטייל , מתחילים במקום קרוב וחמוד 40 דק נסיעה.
אמי לא מוכנה לשבת בכסא , עוצרים מרדימה במנשא , חוזרת לאוטו.
גשם... נכנסים לבוטיק שוקולד מהמם, אוכלים טועמים נהנים, שותים ליד קפה .
ממשיכים לחוות הצבי חווה מקומית מקסימה , ומשם ממשיכים למקום שנקרא בית המכשפה ביער .עוצרים בחנייה ניר ונעם יוצאים מהאוטו , ופתאום אני מרגישה שהאוטו נע קדימה ! צורחת לניר והוא נכנס מהר ועוצר את הרכב אבל רק אחריי שנגע באדיבות ברכב החונה לפנינו, למזלנו בנס לא קרה כלום.
היה ממש כיף בבית המכשפה.
אבל... אנחנו לא יודעים שובע. אנחנו- המבוגרים.
השעה 16 ואנחנו מקבלים החלטה להמשיך לעייריה נוספת. בלבול רגעי גורם לנו לחשוב שהעייריה רחוקה 10 דקות מאתנו, מתחילים את הנסיעה והג'י פי אס מתעדכן כל הזמן והזמן עולה כבר לשעה וחצי!!! מחליטים שאם התחלנו את הדרך ממשיכים . התינוקת כועסת , מיכאלה רעבה , ולא מפסיקה להגיד שהיא רוצה לאכול . ממשיכים ואני לא מפסיקה לקטר. קשה לי מאחורה אני מרגישה חנוקה נמאס לי להחזיק את אמי בין לבין ונמאס לי לשמוע את מיכאלה.
מגיעים לעייריה. סופסוף. ממש נחמד יוצאים לאכול וגם מקנחים בגלידה. נוסעים חזור .
והנה מתחילה הדרמה האמיתית!
הג'י פי אס , ידידנו שאנחנו סומכים עליו בעייניים עצומות! מביא אותנו אל כביש שמקצר את הדרך לשעה , אבל אחריי נסיעה של שעה מגיעים לביקורת גבולות שלא עברנו דרכה בדרך לעיירה . אנחנו עם דרכונים אבל הרכב השני - המשפחה שלנו ללא .
הדרך העוקפת מצריכה חזרה לעיירה והמשך לכביש אחר במרחק של שעתיים וחצי נסיעה , בכבישים צרים בתוך היער. אה... והשעה כבר 21 וחצי בלילה. נעם מתחיל לבכות ונלחץ מהמצב ..
מחליטים להתפצל, לא שלמים עם זה .אבל מחליטים כך כי הילדים באוטו וכי כבר ממש מאוחר .
ההורים של ניר ואחותו והאחיינית שלנו בדרכים ואנחנו ללא סוללה . לאחר נסיעה ארוכה ומורטת עצבים של סיבובים אין סוף וניסיון להערים על הג' פי אס ,הם מגיעים סופסוף מגיעים לחדר. ב 24 בלילה.
הערב היה קשה ומלחיץ . ולמדנו כמה לקחים מלבד הדברים הברורים מאליהם שמיותר פה לציין . כדאי לדבר על הרגע הזה שאת או אתה מבינים על עצמך שאתם יכולים להיום גדולים יותר וטובים יותר .
אז מהתבוננות על עצמי, הדבר הראשון הוא קטרנות! החלטנו , נסענו, אל תקטרו. נכון שקשה ולעיתים בלתי נסבל . אבל החוויות גם הטובות וגם הפחות מגבשות ומעניקות זכרונות חד פעמיים שגם מהם אנחנו לומדים להתמודד עם הבלתי צפוי ועם הפחות נוח .מנסה מאד מאד ליישם את העצה הזו על עצמי גם ביום יום. הדבר השני הוא נושא של שובע , היכולת שלנו להנות , ולהגיד די, היה כיף , בואו נחזור . לא להמשיך לדבר הבא לא לרצות עוד . להסתפק במה שיש - לקח ענק לחיים!
ואחרון חביב , הילדים שלנו מסתכלים עלינו בעיקר במצבים האלה .
כשהכול מסתבך והאי וודאות מגיעה הם מסתכלים עלינו ועל איך אנחנו מגיבים ומתמודדים. ומה שנעשה משפיע עליהם ומהווה שיעור עבורם , לכל החיים. כדאי שנשים לב לאיך אנחנו מתווכחים את המצב ואיך אנחנו מסבירים להם אותו. בלי לשקר , בלי לרמות. פשוט להסביר שלמרות שיש חוסר וודאות נמצא את הדרך יחד ונעשה את המקסימום כדי שהכול יסתדר. וכך או אחרת הכול באמת לטובה.
ביום הרביעי לטיול, נסענו למקום מקסים ומהמם שנקרא http://www.arboretum-vp.si/en/ מצרפת לינק , הדהים אותי כמה המקום יפה ומטופח , פרחים מדהימים ומרהיבים אמנות ופסלים אשר משתלבים בסינרגיה מושלמת עם הטבע, ופינות קסומות למנוחה . בין לבין גם ספריות עם ספרים לקריאה. לקראת סוף הפארק היה גן שעשועים מהמם , מעץ , עם אומגה , חבלים ובתים קטנים ומקסימים שאליהם מטפסים ומהם מתגלשים .עולם שלם של אגדות , מחבואים , פינות קטנות ומפתיעות , נהנו מאד .ואז כמובן שהבלתי צפוי מגיע, כי ככה זה עם ילדים.. ולנעם נכנס שבב עץ ענק ענק ברגל . נעם ילד מאד חזק אבל .. כשכואב לו הוא צורח ממש בעוצמה , לא תפספסו אם תהין באזור. נעם שלי ילד טבע, אוהב ללכת יחף . קשה לי לשכנע אותו אחרת כי אני גם חושבת שזה טוב שילדים יחפים . ולפעמים יש לזה
מחיר .
אחריי הדרמה נסענו ל http://www.velikaplanina.si
אתר מהמם , לרכבל לא זכינו לעלות בגלל שהוא נסגר יחסית מוקדם , אבל המשכנו עד סוף אותה הדרך ושם מצד ימין הייתה מסעדה נהדרת חמודה ולצידה נהר שוצף וגועש מדהים , גם שם היו פינות מקסימות לילדים כמו אומגה וגם כמה חמורים מתוקים שהצטלמנו לידם.
הדרך חזרה פשוט מהממת מלאת נופים נעימים ומרגיעים .
יום למחרת בחרנו לבלות בפארק המים אשר בכפר הנופש שלנו , היה מאד כיף הילדים אכלו מלא שטויות מזעזעות , והתגלשו מאות פעמים במגלשות מים , גם פה כמובן שמשהו חייב לקרות . ונעם החליק וקיבל בלוט ממש רציני בראש!
בערב אכלנו יחד כולנו ארוחת ערב נחמדה , ואני פרשתי לישון עם אמי ב 19:30 בערב . כי פשוט לא יכלתי עוד להיות ערה .
בוקר למחרת קמתי אנרגטית ועשיתי אימון ספורט עם הילדים ועם ניר , זה היה מושלם!
יצאנו לכיוון העיר לובליאנה . להסתובב בעיר עם ילדים זה לא דבר פשוט בכלל! אבל בכל זאת אנחנו תמיד בוחרים להנות מהרגע ולחוות אותו יחד עם הילדים. עצרנו במסעדה חביבה ואכלנו והאכלנו באוכל מקומי טעים. המשכנו לטיול בשוק הפירות ומשם לפארק טיבולי, לבית קפה מקסים עם מיני גולף בו שתינו קפה ואכלנו גלידה.
לאורך כל הנסיעה אני קוראת על אגם בלד, טהיני והר ווגל ונמנעת מהמחשבה שאוכל להגיע אליו בשל מרחקו העצום מהכפר נופש שלנו .
יום למחרת בחרנו לנסוע לנהר , אך לאחר שעה וחצי נסיעה מתברר כי בכלל התקדמנו לכיוון אגם בלד ולא לנהר שחשבתי . ברגע הזה החלטנו שממשיכים , וההחלטה הזו שינתה את כל הטיול עבורי. אוכל לספר במילים רבות אודות הר ווגל אגם טהיני ואגם בלד , אך נראה שלא אוכל לעולם להעביר במילים את התחושה בעוצמתית שעוברת בעת העלייה ברכבל לפסגתו של ההר. נשימה עמוקה של אוויר צלול , מראה ירוק עד כמעט צורם , ותחושה שבאמת , הטבע מסוגל לכל הותירה בי חשק עז להמשיך לטייל .
אבל זמננו קצר פה . ועלינו לחזור . אכלנו מרק ושטרודל תפוחים נהדר וירדנו חזרה ברכבל לעבר המכוניות. הנסיעה חזרה הייתה הרבה פחות קשה ממה שחשבתי ועברה בעיקר תוך כדי שירים ומשחקים ברכב.
והנה הגיע לו הלילה האחרון בחופשה. היום האחרון יוקדש לאריזה והתארגנות ולאחר מכן טיסה. בסיום כל חופשה אני תמיד מרגישה שלא מיציתי , אבל הפעם התחושה חזקה מאד וכמעט מכריעה בי , לנסות לברר אם יש דרך כזו. אך , בסופו של דבר , אני חוזרת עם האנשים האהובים עליי ביותר לארץ היפה שלנו, לחברים ולמקומות המוכרים. והחשק לחזור לשגרה חזק הפעם עוד יותר.
לסלובניה , מתכננת לחזור בשנים הבאות, בכל אין לי ספק.